חמישי 22:30 , בדיוק סיימתי לעשות כביסה, שמתי עליי שורט קצר לקחתי את האופניים, את מוקי הכלב החמוד שלי ויצאתי לסיבוב בפארק.
אני מדריכת פילאטיס ואוהבת לצאת לפארק בערב, זה גורם לי להרגיש צעירה ורעננה.
אחרי הסיבוב השלישי ליד הברזיה, אני פתאום קולטת אותו ,גבר נאה בן 30 פלוס עם בלורית שלא מביישת את אלביס פרסלי וחולצה פרחונית שמזכירה לי את בראד פיט מ Fight Club.
לא היה לי מושג איך להתחיל את השיחה, אז שיחקתי אותה נופלת מהאופניים כדי למשוך תשומת לב.
הוא מחייך לעברי ואומר ״ הכל בסדר?״
״יש! אמרתי בלב, תחילתה של אינטראקציה"
״כן נראה לי, זאת פעם ראשונה שלי על האופניים האלה ״ ( שקר גס )
הוא מתקרב אליי בחיוך ביישני . אוחז בגופי ועוזר לי להתרומם.
״את צריכה להיזהר עם האופניים האלה את יודעת, יש לך פנים כאלה חמודות״
אני קולטת את עצמי מסמיקה ומחייכת חיוך דבילי .
״כן, אהה אני אשתדל לפעם הבאה ״
אז מאיפה אתה?
״ אני גר ביהודה המכבי״
״ואו מגניב אני גרה ממש פה באבן גבירול אנחנו שכנים.״
״מעניין ולמה את מטיילת לך לבד בחושך פה?״ הוא שואל
אני לא כל כך לבד יש פה אנשים והכלב שלי פה איתי. אתה אוהב כלבים?
ת׳אמת ככה ככה, הוא ממלמל.
כאילו בהתחלה הם חמודים, אבל אחרי זה כשהם גדלים הם עלולים לעצבן קצת.
מה גם שצריך לתחזק אותם ואין לי כל כך הרבה זמן אליהם.
הרגשתי קצת Turn off ,איך אני יכולה לחיות עם גבר שלא יסתדר עם מוקי שלי? אבל פתאום נזכרתי בסבתא הפולנייה שלי בז׳ז׳ניה שתמיד הייתה אומרת ״ הכרתי את סבא שלך יענקלה במלחמת העולם הראשונה וגם הוא לא אהב את הגפילטא פיש שלי, בסוף הוא התרגל, כולם מתרגלים.״
״ומה אתה עושה כאן בפארק?״ שאלתי
״סתם מטייל חזרתי מהסטאז׳ אצל ד״ר ארליך, המנטור שלי.
״מה! אתה לומד רפואה? ״שאלתי בהתלהבות, מדמיינת אותו כבר אצל ההורים שלי טועמים אלפחורס עם תה קינמון.
״דרך אגב אני מורן״ מושיטה את היד, ״נעים מאוד, אני ישורון״ .
״ישורון?״ אני חוזרת על השם בתמיהה ״כאילו זה השם שלך?, מאיפה קיבלת אותו? אתה מסתלבט עליי?״
״אהה זה סיפור ארוך , אולי יום אחד אני אספר לך אותו״
הוא לוגם שלוק מהמים ומשאיר אותי במתח בשלב זה אני תוהה עם עצמי
גבר חתיך סטודנט לרפואה עם בלורית כמו של אלביס, חולצה שמזכירה לי את בראד פיט, לא אוהב כלבים ועם שם תנכי שמזכיר לי את שיעורי התנ״ך עם המורה המעצבנת זהבה, זה מעניין, יהיה לי מה לספר לחברות שלי 
המשכנו לדבר קצת וצעדנו ביחד לעבר היציאה בזמן שאני ממלמלת לעצמי את המשפטים של סבתא בז׳ז׳ניה״ בסוף מתרגלים״,
תאכלי תאכלי זה טוב בשבילך״,נו , אז בשביל זה בוכים?״
״רגע לא אמרת לי בן כמה אתה?״ שאלתי
35"
״ וואו אנחנו גם באותו גיל״ מסמנת עוד וי ברשימה
המשכנו לקשקש בדרך ליציאה, לא לפני שישורון לקח את המספר שלי, עם נשיקה על הלחי שהזכירה לי נשכחות את האהבה הראשונה
שלי..
שלושה חודשים מאוחר יותר,
״אתה מוכן? ״נו מאמי אנחנו נאחר למסעדה , בוא כבר, מתי אתה בא לאסוף אותי?״
״שניה מותק אנחנו בדקה ה90 ברצלונה – ריאל ״ תכף יוצא לכיוון הוא עונה
אני לא אוהבת כדורגל , לא מבינה בזה כלום,תנו לי משהו עם עומק ואינטליגנציה כמו האח הגדול…
עכשיו סוף נובמבר, גשם זלעפות יורד בחוץ, שלוליות ממלאות את רחבת כיכר רבין. השארתי את מוקי בבית ואחרי סיבוב של חצי שעה בחיפוש אחר חנייה התיישבנו במסעדת בראסרי בעשר.
״אז מה קורה ישורון? איך היה בעבודה?״
״הייתי עסוק עם אחד הפציינטים״ הוא טוען
״ אתה יודע אני לא מבינה למה היית חייב לבחור בפרוקטולוגיה כתחום התמחות שלך?
אתה אוהב את זה?
״ מורן ,דיברנו על זה כבר, סבא שלי היה פרוקטולוג, אבא שלי היה כזה וגם אני הולך להיות כזה. מסורת זה דבר מאוד חשוב במשפחה שלנו.
בדיוק המלצרית מגיעה ״מה תרצו להזמין? ״
התאפקתי מלתקוע איזה גרעפס, מנסה לבלוע את זה.
שומעת ברקע את הקול של הסבתא הפולנייה שלי: ״תתרגלי, תתרגלי״
חושבת …20 שנה קדימה
מה גם הבן שלי יהיה כזה?
״אני אקח סטייק טרטר, בצל קצוץ עם ביצת עין מלמעלה״
אומרת בקול צרוד
״ואני אקח בורקס פרגית ובטטה ״
ותביאי לנו גם מרלו אדום
דממה
ברקע מתנגן לו שיר של דפש מוד Enjoy the silence, ישורון מביט בי
בעיני כלבלב חמוד, ואז מסיט את מבטו למטה.
״מה יש לך בתיק?״ שאלתי
הוא מתכופף, שולף לי זר פרחים חמוד ואומר ״מורן אני רוצה לדבר איתך על משהו , אנחנו כבר כמה חודשים ביחד
אוקיי ולא מצאתי זמן יותר מתאים מזה להגיד לך שאני אוהב אותך״
״וואו ,איזה רומנטי אתה ישורון ״ אני מסמיקה מהתרגשות ומדמיינת את השכנה הפרסייה שלי עושה לי קולולושה בחתונה
״גם אני אוהבת״
וככה זה נגמר, אתה מבין דוקטור?! כל הזמן אותו חלום שוב ושוב
"אני מבין, הביטי מורן", ד"ר יעקבסון נושך בשפתיו, מהרהר בזמן שאני מתבוננת בפסלים המוזרים שיש לו בקליניקה.
"המאוויים והתשוקות הפנימיים שלנו מגדירים אותנו, הרצון לאהבה מנסה להשתלט עלינו דרך כל תודעה אפשרית, עלינו להבחין בו לתת לו מרחב, להתמודד עם הלחצים הפנימיים, לנשום ולהגיד לו רק מילה אחת – סבלנות
איך למצוא דירה להשכרה בתל אביב ביעילות ובמהירות
